אגרובנק חולון - רוצה תכנון נכון

לפני כשנה עברנו לשכונת “אגרובנק” בצפון העיר חולון. על פניו זוהי שכונה עם 14,000 תושבים שמתוכננת מעולה, עם שבילים ירוקים, פארקים בין הבניינים, תיאטרון מצוין וקירבה לרחובות מסחריים. השכונה לא מושלמת, אך התכנון בבסיסו נכון ותכנית ח/619 קבעה לאחרונה את השכונה לשימור. אז איך זה שבחודשים האחרונים יותר ויותר משפחות החליטו שהגיע הזמן לעזוב?

מה פה לא עובד? נכון שחסרים פה קצת ‘שטחים חומים’, אבל הבעיה הגדולה היא שאי אפשר ללכת במרחב. לפני כשנה נולד לנו ילד ומאז אני חווה את העיר שונה לחלוטין. המרחב הפך להיות מאיים, מלחיץ וקשה באופן יומיומי. הגמישות שיכולתי להנות ממנה מול המכשולים במרחב נעלמה וכל מטרד הופך את חווית ההתניידות לבלתי אפשרית. המדרכות הן מסלול מכשולים עם חניות לא חוקיות של רכבים וקורקינטים, אופנועים שנוסעים על המדרכה, נת”צ מצוין שלא נאכף, עישון בתחנות האוטובוס ועוד ועוד. אפילו הצמחייה לא מתאימה – הרדופים רעילים או פיקוסים עתיקים שנגזמים לצורת פונפון במקום שינעימו ויצילו על ההליכה. האווירה היא שזהו הלך רוח כללי, ומתוך העלמת עין כדי להוריד לחץ מנושאים כמו חנייה, כל יציאה מהבית מלווה במאבק. חוסר במקום (פיזי) ובאפשרויות לפעילוית קהילתיות מותירה את התושבים ללא חוגים או הנאות שבועיות בדומה לשכונות אחרות.

אז מה עושות? הצעד הראשון: לחפש פרטנרים. פוסט שנכתב בפייסבוק השכונתי הוביל לפתיחת קבוצת וואטסאפ גועשת ורועשת עם חמישים תושבים ותושבות בכל הגילאים ומכל אזורי השכונה. ביחד ניסחנו מסמך דרישות – חזון אגרובנק לתכנון נכון. הפצנו עצומה לתושבים השכונה, נפגשנו עם מועמדים לבחירות הקרובות והצגנו להם את החזון כדי לראות מי המועמד שמוביל בהסכמה על השינויים שיש לקדם. הקבוצה פועלת באופן יומיומי בפניות לפיקוח העירוני, נת”ע, חברות הקורקינטים ושאר הגורמים כדי לקבל מענה לצרכים הקהילתיים שלנו, לצורך בסדר טיפוח וניקיון, נגישות והליכתיות וגם פתיחה של עגלות קפה.

הצעד השני: להבטיח את השינוי בתקופת הבחירות. בחולון מתמודדים מועמדים רבים ובניהם ראש העיר הנוכחי שמכהן משנות ה-90. יצירת הקשר עם המועמדים הצעירים שדורשים להכניס ‘דם חדש’ לעירייה נדרשת לנו כדי שיכירו אותנו כקבוצה ואת תפיסת העולם שלנו. הפגישות מעוררות הצלחות וגם חוסר הצלחות: מול כאלו שלא מסכימים עם הדרישות שלנו יש מועמדים שחתמו על העצומה ואף הצטרפו לקבוצה.

הצעד השלישי: הצלחות קטנות. הפעילות לא מתמקדת רק מול העירייה אלא גם בפעילות קהילתית עצמאית. מתוך הקבוצה נוצרה יוזמה קהילתית עבור הספרייה העירונית שמנסה להביא לניקיון המרחב והשיגה תרומת עציצים ושתילים מהחווה החקלאית, נושא הקורקינטים הועלה על ידי חבר קבוצה לסדר היום העירוני דרך אתר חדשות בעיר, ופנייה עיקשת לנתיבי ישראל הביאה לניקיון תחנת אוטובוס בצומת חולון. הפעילות האקטיביסטית אינה מתחילה ומסתיימת בבחירות והחיים במרחב לא מספק דורשים עבודה יומיומית קטנה ומצטברת.

אז איך מביאות שינוי? תכנון נכון הוא יותר מגריד הרחובות וקביעת יעודי וזכויות הקרקע. יצירת מרחב עירוני טוב הוא תהליך עמוק וסיזיפי שדורש תחזוקה חודשית, שבועית ויומיומית. אין חיים עירוניים טובים בלי פיקוח עירוני שעובד ללא הפסקה ומחלק דוחות לתושבים שחונים על המדרכה, בלי אפשרויות רישוי נוחה לפתיחת עגלות קפה ובלי מרכז קהילתי שמתפקד גם אם אין מבנה קבוע עבורו. גם אם זה לא בתוך תהליך התכנון הקר, התכנון חייב להיות מחובר לסדר היום ולציבור עצמו. מעבר לזה התושבים לא מנותקים מהעיר ומהמדינה וצריך לפעול גם בנושאים חוץ-עירוניים כמו תחבורה בשבת, סימון נת”צים ועוד ועוד.

לייצר שינוי מערב הרבה קשיים, אבל התחושה שלנו בקבוצה היא שהתעוררנו, וההתאגדות לקבוצה יצרה כוח. לכל יוזמה או חוסר צדק במרחב יש גב וכבר לא מדובר באדם אחד שפונה לעירייה אלא בעשרות. האתגר הגדול הוא לא תמיד מול הגורמים העירוניים. פוסט פשוט בקבוצת פייסבוק על עישן בתחנת אוטובוס או על חוסר אפשרות של מעבר עם עגלה גורר לצד תגובות מזדהות גם מבול של תגובות מזלזלות ופוגעניות שמבקשות להשאיר את המצב על קנו. אנו נחושים לייצר שכונה נקיה, הליכתית וקהילתית. עבורי זה מייצר אופטימיות לי ולמשפחתי שהחיים פה טובים יותר ומפיח תקווה שהם יכולים להיות טובים עוד יותר ושמותר לנו לדרוש ולייצר את המציאות הזאת.

מתוך מידעון (ניוזלטר) 336: תכנון חברתי, בחירות לרשויות המקומיות של “איגוד המתכננים לישראל”